יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

קורס דיגום ותפירה

אחד הקורסים שלקחתי השנה היה קורס תפירה. אמנם כבר ידעתי לתפור ולהשתמש במכונת תפירה אבל החלטתי שזה יהיה מעניין ביותר לנסות להשתמש בידע וביכולות התפירה בעולם עיצוב התכשיטים.

אחד הדברים הראשונים שלמדנו בקורס הוא להשתמש במכונות תפירה תעשיתיות.




תפירה במכונה כזו היא קשה יותר מתפירה במכונה ביתית וזה בעיקר בגלל שהמכונות האלה הרבה יותר מהירות. אז אמנם את טכניקת התפירה ואופן השחלת חוט במכונה כבר ידעתי. אבל עדיין הייתי צריכה להתרגל למהירות המכונה וליכולת לשלוט בה.




אחרי מקבץ תרגילים של תפירה במכונה, נתבקשנו להכין תכשיט שכולל בד כשכל החיבורים בו היו בתפירה בלבד. אסור היה לנו להוסיף חיבורים אחרים, כאלה שאנחנו רגילים אליהם מתחום הצורפותף אין ספק שזה היה אתגר.

אני הכנתי ענק לצוואר. הענק עשוי מיריעת בד ארוכה אותה קיווצתי בתפירה ל"פרחים" קטנים. את מקבץ הפרחים האלה חיברתי, שוב בתפירה, לפלסטיק שנמצא בחלק האחורי שלו. הפלסטיק השחור הוא תקליט אותו ניסרתי לגודל הרצוי, ועיצבתי אותו לצורת הצוואר בעזרת אקדח חום וכפפות כמובן. 

מבט מלפנים, על בובת דיגום
                                               

מבט מהצד, על בובת דיגום

מבט מאחור, על בובת דיגום


                                      


תרגיל נוסף שהיה לנו, היה לחפש תמונה של תכשיט שאנחנו אוהבים, במגזינים או בספרים, ולהעתיק אותו אחד לאחד בטקסטיל. 

בחלק העליון של התמונה אפשר לראות את התכשיט שבחרתי, זה תכשיט שצילמתי את תמונותו  מספר שמצאתי בספרייה שלנו בשנקר. לצערי אני לא זוכרת את שם הספר או המעצב, כך שאין ביכולתי למצוא תמונה יותר טובה מזו שלפניכם. 
התכשיט המקורי עשוי ממתכת שמעוצבת כענפים כשבסופם עלים ארוכים. לאורך התכשיט יש 3 אבנים גדולות צהובות שמשובצות בשיבוץ שיניים. 
                                                    

                                               

הטכניקה שאני בחרתי לעשות כאן היא ליבוד. הסיבה שבחרתי בליבוד היא מכוון שרציתי לקחת את התכשיט המתכתי והכבד הזה ולהפוך אותו למשהו רך וקל שנראה כמו המקור.


                                      

בעבר כבר יצא לי לראות תוצרים של טכניקת הליבוד אבל לא ידעתי איך לעבוד ולהכין את מה שאני רוצה בשיטה הזו.  למזלי הגדול יש לי הרבה חברות שעוסקות ביצירה ומיד מצאתי מישהי שתוכל לעזור לי לפענח את אופן העבודה עם לבד גולמי. הפעם פניתי לרחלי גזית לעזרה. רחלי המדהימה הראתה לי 2 שיטות של עבודה עם לבד. האחת עם מחט והשניה עם מים וסבון. 
לכל מי שמעוניינת יש הרבה הדרכות ביו-טיוב וברשת בכלל לעבודה עם לבד.

לאחר נסיונות שונים של עבודה עם מים וסבון ועבודה עם מחט, החלטתי לעבוד עם המחט בלבד. בעבודה עם מחט הרגשתי שאני יכולה להגיע לרמת דיוק טובה יותר ולתוצר קשיח יותר.
זה המקום להזהיר את אלה שרוצים להתנסות בעבודה עם מחט, המחט הזו חדה במיוחד ובקלות רבה אפשר להיפצע במהלך העבודה, זה קרה לי כמה פעמים. חשובה תשומת הלב בעבודה עם מחט שכזו, אך אין ספק שהתוצאות מדברות בעד עצמן.



האבנים שהכנתי הן מבד שהוקשח בעזרת דבק מקשיח. הדבק הוא דבק פלסטי מקשיח (ניתן למצוא בחנויות יצירה שונות) שמורחים על הבד, נותנים לו להתייבש כרבע שעה והוא הופך את הבד לקשיח. בשביל להגיע לנראות של אבן קריסטל עם חיתוכים, הצמדתי את פיסת הבד לאבן. וזאת על מנת שהבד יקבל את הנראות של הפאזות של האבן. ניסיתי כל מיני סוגים של בדים, מבריקים יותר ומבריקים פחות, כדי להגיע לנראות הנוצצת של האבן המקורית. באחד הנסיונות אפילו ניסיתי לשלב נצנצים. בשלב מסויים, כפי שניתן לראות בתמונה מעל, אפילו ניסיתי לתפור את הבד הקשיח כדי להדגיש את הפאזות והצורה של האבן. בסופו של דבר בחרתי בבד צהוב שנראה לי מחמיא ובולט במיוחד לצד ענפי הליבוד שהכנתי.




האבן שיצרתי משובצת בבית אבן שהכנתי ממתכת שהושחרה. למרות הנסיונות השונים והרצון הרב שלי ליצור בית אבן מטקסטיל, לא הצלחתי. בהצעת המרצה שלי פניתי לצורפות ויצרתי בית אבן ממתכת. אני יכולה לומר שאני מרוצה מאוד מהתוצאה.





                                     


התרגיל האחרון שלנו בקורס היה להכין צווארון מבד. התהליך התחלק ל-3 חלקים. בחלק הראשון נתבקשנו להכין צווארון מנייר לבן. יכולנו לבחור כל סוג של נייר העיקר שיהיה לבן. 
אני בחרתי להשתמש בנייר טישו לבן (מגבוני נייר לאף) אותם קיפלתי לשניים ותפרתי אחד לשני כדי ליצור נפח. התפירה נעשתה בשיטה דומה לצווארון הראשון שיצרתי (הורוד).

לצערי אין לי הרבה תמונות של התהליך, אז תאלצו להאמין לי.  כאן בתמונה, בחלק העליון, אפשר לראות את הצווארון מנייר הטישו הלבן. רציתי להגיע ואף הצלחתי, לנפח גדול שנעשה בכמות קטנה יחסית של חומר.


                                               


בחלק השני של התרגיל, הכנו את אותו צווארון  אך הפעם בבד גולמי. בד ללא צבע ואופי. היינו צריכים ללמוד לתפור את הבד ולהגיע לאותה צורה שהגענו אליה בנייר. במקרה שלי התפירה היתה פשוטה, עיקר העבודה שלי היה הנסיון להגיע לאותו נפח שהצלחתי להגיע אליו בנייר.


בשלב השלישי והאחרון, בחרנו את הבד שאנחנו רוצים לעבוד איתו ולהכין את הצווארון. בחלק הזה של התרגיל היינו נתבקשנו להוסיף סוגר לצווארון שלנו.

הבד שאני בחרתי היה בד של חצאית שהיתה לי בארון המון שנים. זו חצאית שלא העזתי לזרוק כי אהבתי אותה כל כך. באחד מהימים שחיפשתי בד שיתאים לעיצוב שלי נתקלתי בחצאית והבנתי שמצאתי זיווג משמים. זהו בד שבצידו האחד הוא בורדו כהה ובצידו השני ורוד-סגול, שני הצדדים "נוצצים" מעט ובהחלט מושכים את תשומת הלב. זהו בד שידעתי שלא תהיה לי בעיה להגיע למראה הנפוח והגדול שאליו כיוונתי.






הסוגר שבחרתי לעשות היה סוגר פרפר. יש לי חיבה עזה לפרחים ופרפרים ולא פעם הם היו מקור השראה לעיצובים שלי. במהלך יצירת הצווארון הבנתי שהפעם העיצוב לא יהיה בהשראה, אלא הפעם אני אלך על הצורה עצמה. לא רציתי להחביא את הפרפר. החלטתי להגדיל אותו ולתת לו מקום של כבוד. כל זה למרות הידיעה שהמרצים, הסטודנטים והמבקרים בהגשה, לא יבינו ויתחברו לבחירה שלי, הרי פרפר זה כל כך מובן מאליו וקיטשי.. אך אין מה לעשות וכזו אני. 




כך נראה הסוגר פרפר כשהוא פתוח 





כמו בקורסים אחרים, גם הקורס הזה "אילץ" אותי לעבוד עם חומר שככל הנראה לא הייתי ניגשת אליו לבד. העבודה עם הבד היתה מעניינת ובהחלט נתנה לי הזדמנות להכיר טכניקות שונות בעבודה עם טקסטיל.



תמונות נוספות של התכשיטים ועבודות נוספות שלי, תוכלו למצוא בפליקר שלי:


מקווה שנהנתם

רוני


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה